אלדר ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 10.2.13 בבני ברק.

2. לטענת התובעת 2, נסע ברכבו בכביש דו סטרי עם נתיב נסיעה אחד לכל כיוון כשקו הפרדה רציף מפריד בין שני הנתיבים. התובעת הגיעה עם רכבו למקום בו ניתן לפנות ימינה והאטה את רכבה בהתאם לתנאי הדרך והכביש שכן התנועה היתה עמוסה בשעה זו, על מנת לבצע את הפניה ימינה לאט עד כדי עצירה וזאת עקב שלושה מעברי חצייה שהיו במקום. רכב הנתבעים נסע מאחורי רכבה, לא שמר מרחק, ניסה לעקוף את רכבה תוך שהוא חוצה קו הפרדה רציף ופגע בחלקו האחורי שמאלי של רכב התובעת. לאחר התאונה, ברח מהמקום ונעצר רק לאחר שהתובעת 2 רדפה אחריו המרוחק כ 2 ק"מ ממקום האירוע. בהמשך, לקח הנתבע 3, אחריות מלאה וביקש לתקן את הנזק שגרם לו אך התובעת ביקשה לתקן רכב במוסך מורשה, אז חזר בו הנתבע 3 מאחריותו לתאונה וסירב לפצות התובעת בגין נזקיה.

3. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו הנתבע 3 נסע לאחר רכב התובעת כשהוא שומר מרחק ביטחון, באיטיות עקב עומס התנועה שהיה במקום. הנתבע 3 הבחין כי רכב התובעת פנה ימינה לעבר רחוב דו צדדי, לפתע נעצרה והחלה לנסוע לאחור. הנתבע 3 הבחין בכך, הסיט רכבו שמאלה במטרה להתחמק מפגיעה ברכב אך ארעה פגיעה קלה בין הרכבים.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה התובעת וחזרה על גרסתו לפיה נסעה בכביש מוכר לה בדרכה הקבועה לאיסוף הילדים. התובעת החלה לפנות ימינה באטיות לאור עומס התנועה ומעברי החצייה במקום והגיעה עד כדי עצירה כשלפתע רכב הנתבע שנסע מאחוריה בניסיון לעוקפה פגע בחלק האחורי של רכבה. לאחר התאונה ברח הנתבע מהמקום ונעצר רק לאחר שדלקה התובעת אחריו. לאחר מכן, הציע לה הנתבע לשלם בעבור הנזק ובהמשך חזר בו.

5. הנתבע 3 העיד וטען כי נסע בכביש ישר, הבחין בתובעת פונה ימינה ונעצרת. לפתע, התובעת החלה לנסוע לאחור ופגע ברכבו שעבר במקום. הנתבע 3 הודה כי הציע לתובעת לשלם בעבור נזקיה אך טען כי עשה זאת רק משום שריחם עליה. נציג הנתבעת ציין כי רכב התובעת נמכר ולא תוקן ועל כן יש להפחית את רכיב המע"מ ורכיב ירידת הערך הנתבע.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה גרסתה של התובעת ולפיכך, יש לדעתי לקבל התביעה ולחייב הנתבעים בהוצאות התובעים, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של התובעת והיא מהימנה בעיני. התובעת חזרה בעקביות על גרסתה לפיה רכבה פנה ימינה באיטיות והנתבע שאצה לו הדרך פגע ברכבה מאחור תוך כדי ניסיון עקיפה ולאחר מכן ניסה לברוח מהמקום.

מנגד עדותו של הנתבע לפיה התובעת החלה לפתע לנסוע לאחור אינה סבירה והצעתו לשלם בעבור תיקון הרכב ועזיבתו את מקום התאונה, מעלה ספק בדבר מהימנות גרסתו.

לפיכך, סבורה אני כי היה על הנתבע לשמור מרחק מרכב התובעת שנסע לפניו, להבחין בכך שהתובעת מאטה עד כדי עצירה בפנייה ימינה, להימנע מעקיפה, להמתין עד שתתפנה הדרך ולנקוט באמצעים הדרושים ע"מ שלא לפגוע ברכבה. משלא עשה כן, הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

באשר לנזק הנתבע – מצאתי ממש בטענת נציג הנתבעת לפיה משלא תוקן הרכב לא ניתן לפסוק בגינו מע"מ. בנוסף, משנמכר הרכב טרם תיקונו בפועל, הרי שאין חוו"ד שמאי שבדק את הרכב לאחר תיקונו. בהתאם להלכה הרווחת, בנסיבות אלה, לא ניתן לפסוק ירידת ערך.

הנזק הנתבע בגין עוגמת נפש דינו להידחות משבתביעת רכוש עסקינן. הנזק הנתבע בגין ביטול זמן והפסד ימי עבודה, גם הוא נטען בעלמא ללא חוו"ד רו"ח, ואחת דינו להידחות.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת חלקית. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובעים סך של 7,551 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 30.10.13, ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 600 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ח אדר ב תשע"ד, 30 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.